קישור לשיעור | קישור למאמר של ליפסט | קישור לתקציר המאמר

הגדירו: לחצים מצטלבים, לחצים מצטברים, מפלגת ייצוג, מפלגת אינטגרציה, סביבה מתואמת, שלב אחר הפוליטיקה, שיטות בחירות המופיעות במאמר.

לחצים מצטלבים

לחצים שונים ממפלגות שונות. אנשים ש:

1. משתייכים לקבוצות הנוטות לכיוונים שונים, או ש
2. יש להם חברים התומכים במפלגות שונות, או שהם
3. מושפעים באופן קבוע ע"י קבוצות שונות

- יתמסרו פחות למפלגה אחת. (מצב הפוך למה שקורה במפלגות אינטגרציה)

לחצים מצטברים

כשמתחים ובעיות מכמה סוגים (מקומה של הדת, שיוויון זכויות, חלוקת ההכנסה הלאומית), מצטברים מתקופה היסטורית אחת לתקופות הבאות אחריה, מתפתחת אווירה פוליטית של מרירות, אכזבה וקיצוניות ולא של סובלנות, המחלישה את הדמוקרטיה.

מפלגת ייצוג

מפלגה שעיקר מטרתה להבטיח קולות לעצמה בתקופת הבחירות, מחזקת את הדמוקרטיה – בשל הסובלנות שהיא מבוססת עליה. מופיעה בעיקר בארצות דמוקרטיות דוברות אנגלית וסקנדינביות. וכן בצורת מפלגת מרכז, לא-דתית שמרנית.

מפלגת אינטגרציה

מפלגה שרואה עצמה כלוחמת למען ה"אמת" או אלוהים, כנגד ה"שקר" והטועים סביבה. מחלישה את הדמוקרטיה – כי היא יוצרת מתיחות אידאולוגית בחברה. לדוגמא: המפלגה הקאתולית והמפלגה הסוציאליסטית באוסטריה, שגרמו לפילוג הארץ לשני מחנות עוינים.

סביבה מתואמת

במפלגות אינטגרציה חייהם של חברי המפלגה מאופיינים בפעילויות בעלות בסיס אידאולוגי. מפלגות מסוג זה שומרות כך על חבריהן, מהדעות השקריות של מי שאינו חלק מהמפלגה.

שלב "אחר הפוליטיקה"

מה שמאפיין את המשטר הדמוקרטי כיום: הבדלים קטנים יחסית בין השמאל והימין; הסוציאל-דמוקרטים מתונים והשמרנים מקבלים את מדינת הרווחה.

שיטות בחירות

1. דו מפלגתית / רב מפלגתית – בשיטה דו מפלגתית – המפלגות מחפשות רת הבסיס הרחב ביותר – האינטרסים המשותפים בציבור. בשיטה רב מפלגתית – המפלגות מדגישות את ההבדלים בינן לבין סביבתן.
2. טריטוריאלית / פרורפוציונלית – טריטוריאלית – כפיה על הקבוצות למצוא פתרונות לבעיותיהן ולהתפשר ביניהן במסגרת האלקטורלית. פרופורציונלית – מגדילה את הסיכוי לריבוי מפלגות.
3. פדראליזם / מדינה אחת – פדראליזם – פילוג בתוך הקבוצות השונות שבאוכלוסיה (למשל השחורים באמריקה – כל אחד מצביע במדינה אחרת) – מועיל לדמוקרטיה, וכן מסייע בהכשרה של מנהיגים חדשים. מדינה אחת – חשש לכוח מרוכז, פילוגים על בסיס אתני, דתי, לשוני.

הגדירו אפקטיביות ולגיטימיות. כיצד אלה מסייעים ליציבות משטר דמוקרטי.

אפקטיביות

המידה שבה המערכת ממלאת את תפקידיה, שנקבעו ע"י רוב האוכלוסיה.

מערכת אפקטיבית שאינה לגיטימית, בדרך כלל אינה יציבה. אך אפקטיביות המתמשכת מספר דורות, (בעיקר בצורת התפתחות כלכלית מתמדת,) עשויה להעניק לגיטימיות למשטר פוליטי.

לגיטימיות

האמונה בהתאמת המוסדות הקיימים לחברה. נקבעת ע"י קבוצות שונות בחברה, לפי ההתאמה שבין ערכי המשטר לערכיהן. גם משטרים מדכאים פיאודליים היו בתקופות מסויימות לגיטימיים. משבר בלגיטימיות – תופעה חדשה, המתרחשת בעת מעבר למבנה חברתי חדש אם: יש איום על הסטטוס של מוסדות שמרניים חשובים או שאין גישה לקבוצות מרכזיות בחברה לפוליטיקה.

מערכת לגיטימית שאיבדה את האפקטיביות שלה – תישאר דמוקרטית בדרך כלל.

יציבות המשטר הדמוקרטי

בחברות בעלות רמה גבוהה של אפקטיביות ואפקטיביות יש משטרים יציבים. משטרים חסרי אפיקטיביות ולגיטימיות הם בלתי יציבים ויתמוטטו.

משטר ווימאר שקדם להיטלר היה דמוקרטי באופיו. חישבו על פי ליפסט מהם הגורמים לקריסתו של ווימאר?

1. המעבר למבנה חברתי חדש (דמוקרטיה לאחר שנים רבות של שלטון מונרכי) יצר משבר בלגיטימיות:
   1. ערעור המוסדות השמרניים במדינה: מעבר פתאומי לדמוקרטיה. עבור אנשי הימין, השלטון נתפס כסוציאליסטי מדי.
   2. חוסר גישה לקבוצות מרכזיות בחברה לפוליטיקה: הפועלים היו משוללי גישה לחיים הפוליטיים זמן רב, ולכן הם תמכו באידיאולוגיות קיצוניות של שמאל מרקסיסטי – עבורם השלטון נתפס כקפיטליסטי מדי.
2. מתיחות ומאבקים פנימיים בין קבוצות בגרמניה פוררו את החברה, וגרמו לאווירה אנטי דמוקרטית ולא סובלנית:
   בעיית שיוויון הזכויות לפועלים בפרוסיה (צפון גרמניה) – נפתרה רק בתחילתו של שלטון ווימאר, מה שגרם למפלגה הסוציאל דמוקרטית לתמוך במרקסיזם, ולחיזוק כוחם של הקומוניסטים. דבר זה הטיל אימה על מעמדות הביניים – חששו שהסוציאליזם יפגע בסטאטוס שלהם וברכושם
3. בגרמניה לא היה מעמד בינוני יציב – שהוא הבסיס העיקרי לדמוקרטיה,
   בגלל המשבר הכלכלי, העוני והאינפלציה באותה התקופה.

קישור לשיעור | קישור למאמר של קורנהאוזר | קישור לתקציר המאמר

מהו מבנה הסמכות בארה"ב? מהי המחלוקת בין מילס לרייזמן בנוגע לכך במאמר?

מבנה הסמכות:

מילס

1. עלית שלטת – קבוצת כוח מאוחדת: ראשי ממשל, אנשי צבא, ומנהלי תאגידים
2. דרגים בינוניים - קבוצות אינטרסים הפועלות בקונגרס
3. המון חסר ישע - לא מאורגן, מפוצל ונתון לשליטה מלמעלה

ריזמן

2. "קבוצות וטו" – ריבוי רבגוני ומאוזן של קבוצות אינטרסים, שדואגת להגן על תחום שליטתן כנגד קבוצות אחרות, מתחרות. שכבה זו לא מגובשת
3. הציבור הבלתי מאורגן – שקבוצות האינטרס מבקשות את תמיכתו

מה בין קב' אינטרס לקב' וטו?

קבוצות אינטרס – קבוצות בעלות כוח, שלהן אינטרס משותף. הן מילס והן ריזמן, מסכימים שקבוצות אלו קיימות. אך ריזמן טוען שהן בעלות ההשפעה המרכזיות – בהתאם לתחום האינטרס שלהן, בעוד מילס טוען שקבוצות אלו נטולות השפעה וחסרות עצמאות כלכלית או כיוון פוליטי ושהאליטות – החולקות אינטרסים והשקפת עולם – הן המשפיעות.

קבוצות וטו – לדעת מילס, קבוצות האינטרס מבטלות אחת את השפעתה של השניה (ע"י הטלת וטו, אחת על הצעות השניה) וכך נוצר איזון בין הקבוצות. לפי מילס, תופעה זו נובעת מנטיה של החברה באמריקה בכלל, כמו גם של הפוליטיקאים בפרט, להיות מוכוונים מהדעות של הזולת, ולא מתוך אמונה פנימית אישית. הלך רוח זה תורם לסובלנות כלפי הזולת, וכן לחוסר הצורה של הכוח.

האם בארה"ב קיימת דמוקרטיה? הבחינו בין מילס לרייזמן.

מילס – טוען שבפועל האליטות הן השולטות ולא הפרלמנט, בניגוד למה שהציבור חושב. הכח מרוכז בפועל בידי אנשים שאינם נבחרי הציבור הלגיטימיים. כח שלטון זה אינו אחראי, ואינו חייב במתן דין וחשבון. לפיכך, ארה"ב קרובה יותר לארצות טוטליטריות כמו בריה"מ לשעבר, מאשר לדמוקרטיה.

רייזמן – טוען שהכח מפוזר בין קבוצות הדואגות לאינטרסים צרים, במקום לדאוג לאינטרסים הכלליים של המדינה. דבר זה פוגע במנהיגות היעילה באופן חמור. אך פיזור הכוח אינו מאיים על הדמוקרטיה, אלא מחזק את המוסדות הדמוקרטיים. כל זאת נכון לגבי הטווח הקצר, אך בטווח הארוך, עצם העדרה של מנהיגות יעילה בדמוקרטיה – מהווה איום על קיומה.

חשוב מהו מבנה השלטון בישראל? אלו עיליות הנך מכיר?

מבנה השלטון בישראל

מבנה השלטון בישראל הוא כנראה דומה יותר לזה שמציג ריזמן: קבוצות אינטרס, שהן קבוצות וטו, שלכל אחת רצונות משלה וכיוון נוגד לרעותה. אפשר לראות זאת דרך מספרן הגדול של המפלגות בכנסת. למרות שקיימות אליטות, שלהן השפעה מסויימת (העשירים משפיעים על התקציב ושיעורי המס, למשל. הרבנים משפיעים על חקיקה בענייני נישואין ולאום), אך אי אפשר לומר שמדובר בקבוצה אחת, מתואמת, המשפיעה על כל התחומים המרכזיים. להיפך, הניגוד הגדול שבין הקבוצות הוא הבולט. אחד מתוצאותיו, למשל, הוא הקפאון המדיני בין ישראל לערבים.

אליטות בישראל

• האליטה הבטחונית - קצינים בכירים בעבר ובהווה, ראשי שירותי הביטחון (מוסד, שב"כ, משטרה וכו'), ובעלי פירמות בטחוניות גדולות. לקבוצה זו יש השפעה על הדרך הביטחונית של מדינת ישראל. דוגמא: אהוד ברק.
• בעלי ההון – מספר משפחות החולשות על המשק ומנווטות את דרכו. בעלות אינטרסים משותפים של הורדת מיסים, הפרטה ומדיניות נאו ליברלית מחד, ומאידך פרוטקציה לעסקים ולתאגידים אותם הם מייצגים. דוגמה: שרי אריסון, האחים עופר.
• אליטת הפקידים – בעיקר פקידי משרד האוצר. דוגמה: סטנלי פישר.
• אליטת הרבנים – רשת קטנה של רבנים הקובעת בעיקר בנושאי אישות, ומשפיעה גם על הכיוון המדיני. דוגמה: הרב עובדיה יוסף.
• אליטת התקשורת – עיתונאים בכירים, עורכי עיתונים ומשפחות ההון השולטות בתקשורת. הם קובעים את סדר היום הציבורי, מבחינת הנושאים וזוויות הסיקור. דוגמה: משפחת מוזס.
• אליטת בתי המשפט – קבוצת שופטים בכירים, השומרת זה על גבו של זה. דוגמה: אהרון ברק.

ברוך קימרלינג, אחד החוקרים הבולטים במדעי החברה … על איזו מהגישות נמנה קימרלינג?

ברוך קימרלינג מתאר את העליה הרוסית ואת העליה מאתיופיה כנדבך נוסף בכרסום מעמדה של ההגמוניה המפא"יניקית האשכנזית הותיקה. לדעתו, מצב זה במדינת ישראל כמדינה שאינה רב תרבותית המתקשה בקליטת עולים מתרבויות שונות והטמעתם, עלול להידרדר למלחמת תרבויות.

גישתו של קימרלינג היא אליטיזם נורמטיבי, שאינו אמפירי – רצוי, אך אינו מצוי. הוא סבור כי הגישה של מפא"י, "כור היתוך" – זניחת מסורות העבר של העולים לטובת ה"צבריות", מתאימה יותר לקליטת עולים במדינה שאינה רב תרבותית, שכן התנגשות התרבויות החדשות עלולות להביא למלחמה. ולפיכך האליטה המפאיניקי"ת רצויה לעומת מהמצב כפי שהוא כיום, בו מפא"י אינה שולטת עוד בכיפה.