קישור לשיעור | קישור למאמר של ליפסט | קישור לתקציר המאמר

הגדירו: לחצים מצטלבים, לחצים מצטברים, מפלגת ייצוג, מפלגת אינטגרציה, סביבה מתואמת, שלב אחר הפוליטיקה, שיטות בחירות המופיעות במאמר.

לחצים מצטלבים

לחצים שונים ממפלגות שונות. אנשים ש:

1. משתייכים לקבוצות הנוטות לכיוונים שונים, או ש
2. יש להם חברים התומכים במפלגות שונות, או שהם
3. מושפעים באופן קבוע ע"י קבוצות שונות

- יתמסרו פחות למפלגה אחת. (מצב הפוך למה שקורה במפלגות אינטגרציה)

לחצים מצטברים

כשמתחים ובעיות מכמה סוגים (מקומה של הדת, שיוויון זכויות, חלוקת ההכנסה הלאומית), מצטברים מתקופה היסטורית אחת לתקופות הבאות אחריה, מתפתחת אווירה פוליטית של מרירות, אכזבה וקיצוניות ולא של סובלנות, המחלישה את הדמוקרטיה.

מפלגת ייצוג

מפלגה שעיקר מטרתה להבטיח קולות לעצמה בתקופת הבחירות, מחזקת את הדמוקרטיה – בשל הסובלנות שהיא מבוססת עליה. מופיעה בעיקר בארצות דמוקרטיות דוברות אנגלית וסקנדינביות. וכן בצורת מפלגת מרכז, לא-דתית שמרנית.

מפלגת אינטגרציה

מפלגה שרואה עצמה כלוחמת למען ה"אמת" או אלוהים, כנגד ה"שקר" והטועים סביבה. מחלישה את הדמוקרטיה – כי היא יוצרת מתיחות אידאולוגית בחברה. לדוגמא: המפלגה הקאתולית והמפלגה הסוציאליסטית באוסטריה, שגרמו לפילוג הארץ לשני מחנות עוינים.

סביבה מתואמת

במפלגות אינטגרציה חייהם של חברי המפלגה מאופיינים בפעילויות בעלות בסיס אידאולוגי. מפלגות מסוג זה שומרות כך על חבריהן, מהדעות השקריות של מי שאינו חלק מהמפלגה.

שלב "אחר הפוליטיקה"

מה שמאפיין את המשטר הדמוקרטי כיום: הבדלים קטנים יחסית בין השמאל והימין; הסוציאל-דמוקרטים מתונים והשמרנים מקבלים את מדינת הרווחה.

שיטות בחירות

1. דו מפלגתית / רב מפלגתית – בשיטה דו מפלגתית – המפלגות מחפשות רת הבסיס הרחב ביותר – האינטרסים המשותפים בציבור. בשיטה רב מפלגתית – המפלגות מדגישות את ההבדלים בינן לבין סביבתן.
2. טריטוריאלית / פרורפוציונלית – טריטוריאלית – כפיה על הקבוצות למצוא פתרונות לבעיותיהן ולהתפשר ביניהן במסגרת האלקטורלית. פרופורציונלית – מגדילה את הסיכוי לריבוי מפלגות.
3. פדראליזם / מדינה אחת – פדראליזם – פילוג בתוך הקבוצות השונות שבאוכלוסיה (למשל השחורים באמריקה – כל אחד מצביע במדינה אחרת) – מועיל לדמוקרטיה, וכן מסייע בהכשרה של מנהיגים חדשים. מדינה אחת – חשש לכוח מרוכז, פילוגים על בסיס אתני, דתי, לשוני.

הגדירו אפקטיביות ולגיטימיות. כיצד אלה מסייעים ליציבות משטר דמוקרטי.

אפקטיביות

המידה שבה המערכת ממלאת את תפקידיה, שנקבעו ע"י רוב האוכלוסיה.

מערכת אפקטיבית שאינה לגיטימית, בדרך כלל אינה יציבה. אך אפקטיביות המתמשכת מספר דורות, (בעיקר בצורת התפתחות כלכלית מתמדת,) עשויה להעניק לגיטימיות למשטר פוליטי.

לגיטימיות

האמונה בהתאמת המוסדות הקיימים לחברה. נקבעת ע"י קבוצות שונות בחברה, לפי ההתאמה שבין ערכי המשטר לערכיהן. גם משטרים מדכאים פיאודליים היו בתקופות מסויימות לגיטימיים. משבר בלגיטימיות – תופעה חדשה, המתרחשת בעת מעבר למבנה חברתי חדש אם: יש איום על הסטטוס של מוסדות שמרניים חשובים או שאין גישה לקבוצות מרכזיות בחברה לפוליטיקה.

מערכת לגיטימית שאיבדה את האפקטיביות שלה – תישאר דמוקרטית בדרך כלל.

יציבות המשטר הדמוקרטי

בחברות בעלות רמה גבוהה של אפקטיביות ואפקטיביות יש משטרים יציבים. משטרים חסרי אפיקטיביות ולגיטימיות הם בלתי יציבים ויתמוטטו.

משטר ווימאר שקדם להיטלר היה דמוקרטי באופיו. חישבו על פי ליפסט מהם הגורמים לקריסתו של ווימאר?

1. המעבר למבנה חברתי חדש (דמוקרטיה לאחר שנים רבות של שלטון מונרכי) יצר משבר בלגיטימיות:
   1. ערעור המוסדות השמרניים במדינה: מעבר פתאומי לדמוקרטיה. עבור אנשי הימין, השלטון נתפס כסוציאליסטי מדי.
   2. חוסר גישה לקבוצות מרכזיות בחברה לפוליטיקה: הפועלים היו משוללי גישה לחיים הפוליטיים זמן רב, ולכן הם תמכו באידיאולוגיות קיצוניות של שמאל מרקסיסטי – עבורם השלטון נתפס כקפיטליסטי מדי.
2. מתיחות ומאבקים פנימיים בין קבוצות בגרמניה פוררו את החברה, וגרמו לאווירה אנטי דמוקרטית ולא סובלנית:
   בעיית שיוויון הזכויות לפועלים בפרוסיה (צפון גרמניה) – נפתרה רק בתחילתו של שלטון ווימאר, מה שגרם למפלגה הסוציאל דמוקרטית לתמוך במרקסיזם, ולחיזוק כוחם של הקומוניסטים. דבר זה הטיל אימה על מעמדות הביניים – חששו שהסוציאליזם יפגע בסטאטוס שלהם וברכושם
3. בגרמניה לא היה מעמד בינוני יציב – שהוא הבסיס העיקרי לדמוקרטיה,
   בגלל המשבר הכלכלי, העוני והאינפלציה באותה התקופה.

קישור לשיעור | קישור למאמר של קורנהאוזר | קישור לתקציר המאמר

מהו מבנה הסמכות בארה"ב? מהי המחלוקת בין מילס לרייזמן בנוגע לכך במאמר?

מבנה הסמכות:

מילס

1. עלית שלטת – קבוצת כוח מאוחדת: ראשי ממשל, אנשי צבא, ומנהלי תאגידים
2. דרגים בינוניים - קבוצות אינטרסים הפועלות בקונגרס
3. המון חסר ישע - לא מאורגן, מפוצל ונתון לשליטה מלמעלה

ריזמן

2. "קבוצות וטו" – ריבוי רבגוני ומאוזן של קבוצות אינטרסים, שדואגת להגן על תחום שליטתן כנגד קבוצות אחרות, מתחרות. שכבה זו לא מגובשת
3. הציבור הבלתי מאורגן – שקבוצות האינטרס מבקשות את תמיכתו

מה בין קב' אינטרס לקב' וטו?

קבוצות אינטרס – קבוצות בעלות כוח, שלהן אינטרס משותף. הן מילס והן ריזמן, מסכימים שקבוצות אלו קיימות. אך ריזמן טוען שהן בעלות ההשפעה המרכזיות – בהתאם לתחום האינטרס שלהן, בעוד מילס טוען שקבוצות אלו נטולות השפעה וחסרות עצמאות כלכלית או כיוון פוליטי ושהאליטות – החולקות אינטרסים והשקפת עולם – הן המשפיעות.

קבוצות וטו – לדעת מילס, קבוצות האינטרס מבטלות אחת את השפעתה של השניה (ע"י הטלת וטו, אחת על הצעות השניה) וכך נוצר איזון בין הקבוצות. לפי מילס, תופעה זו נובעת מנטיה של החברה באמריקה בכלל, כמו גם של הפוליטיקאים בפרט, להיות מוכוונים מהדעות של הזולת, ולא מתוך אמונה פנימית אישית. הלך רוח זה תורם לסובלנות כלפי הזולת, וכן לחוסר הצורה של הכוח.

האם בארה"ב קיימת דמוקרטיה? הבחינו בין מילס לרייזמן.

מילס – טוען שבפועל האליטות הן השולטות ולא הפרלמנט, בניגוד למה שהציבור חושב. הכח מרוכז בפועל בידי אנשים שאינם נבחרי הציבור הלגיטימיים. כח שלטון זה אינו אחראי, ואינו חייב במתן דין וחשבון. לפיכך, ארה"ב קרובה יותר לארצות טוטליטריות כמו בריה"מ לשעבר, מאשר לדמוקרטיה.

רייזמן – טוען שהכח מפוזר בין קבוצות הדואגות לאינטרסים צרים, במקום לדאוג לאינטרסים הכלליים של המדינה. דבר זה פוגע במנהיגות היעילה באופן חמור. אך פיזור הכוח אינו מאיים על הדמוקרטיה, אלא מחזק את המוסדות הדמוקרטיים. כל זאת נכון לגבי הטווח הקצר, אך בטווח הארוך, עצם העדרה של מנהיגות יעילה בדמוקרטיה – מהווה איום על קיומה.

חשוב מהו מבנה השלטון בישראל? אלו עיליות הנך מכיר?

מבנה השלטון בישראל

מבנה השלטון בישראל הוא כנראה דומה יותר לזה שמציג ריזמן: קבוצות אינטרס, שהן קבוצות וטו, שלכל אחת רצונות משלה וכיוון נוגד לרעותה. אפשר לראות זאת דרך מספרן הגדול של המפלגות בכנסת. למרות שקיימות אליטות, שלהן השפעה מסויימת (העשירים משפיעים על התקציב ושיעורי המס, למשל. הרבנים משפיעים על חקיקה בענייני נישואין ולאום), אך אי אפשר לומר שמדובר בקבוצה אחת, מתואמת, המשפיעה על כל התחומים המרכזיים. להיפך, הניגוד הגדול שבין הקבוצות הוא הבולט. אחד מתוצאותיו, למשל, הוא הקפאון המדיני בין ישראל לערבים.

אליטות בישראל

• האליטה הבטחונית - קצינים בכירים בעבר ובהווה, ראשי שירותי הביטחון (מוסד, שב"כ, משטרה וכו'), ובעלי פירמות בטחוניות גדולות. לקבוצה זו יש השפעה על הדרך הביטחונית של מדינת ישראל. דוגמא: אהוד ברק.
• בעלי ההון – מספר משפחות החולשות על המשק ומנווטות את דרכו. בעלות אינטרסים משותפים של הורדת מיסים, הפרטה ומדיניות נאו ליברלית מחד, ומאידך פרוטקציה לעסקים ולתאגידים אותם הם מייצגים. דוגמה: שרי אריסון, האחים עופר.
• אליטת הפקידים – בעיקר פקידי משרד האוצר. דוגמה: סטנלי פישר.
• אליטת הרבנים – רשת קטנה של רבנים הקובעת בעיקר בנושאי אישות, ומשפיעה גם על הכיוון המדיני. דוגמה: הרב עובדיה יוסף.
• אליטת התקשורת – עיתונאים בכירים, עורכי עיתונים ומשפחות ההון השולטות בתקשורת. הם קובעים את סדר היום הציבורי, מבחינת הנושאים וזוויות הסיקור. דוגמה: משפחת מוזס.
• אליטת בתי המשפט – קבוצת שופטים בכירים, השומרת זה על גבו של זה. דוגמה: אהרון ברק.

ברוך קימרלינג, אחד החוקרים הבולטים במדעי החברה … על איזו מהגישות נמנה קימרלינג?

ברוך קימרלינג מתאר את העליה הרוסית ואת העליה מאתיופיה כנדבך נוסף בכרסום מעמדה של ההגמוניה המפא"יניקית האשכנזית הותיקה. לדעתו, מצב זה במדינת ישראל כמדינה שאינה רב תרבותית המתקשה בקליטת עולים מתרבויות שונות והטמעתם, עלול להידרדר למלחמת תרבויות.

גישתו של קימרלינג היא אליטיזם נורמטיבי, שאינו אמפירי – רצוי, אך אינו מצוי. הוא סבור כי הגישה של מפא"י, "כור היתוך" – זניחת מסורות העבר של העולים לטובת ה"צבריות", מתאימה יותר לקליטת עולים במדינה שאינה רב תרבותית, שכן התנגשות התרבויות החדשות עלולות להביא למלחמה. ולפיכך האליטה המפאיניקי"ת רצויה לעומת מהמצב כפי שהוא כיום, בו מפא"י אינה שולטת עוד בכיפה.

קישור לשיעור | קישור למאמר של מקס ובר | קישור לתקציר המאמר

בחלק התחתון של הטבלה הבאה המבוססת על המאמר מופיעות סמכויות, אנא שבצו אותן על פי הבנתכם ובהתאם להגדרת כל טיפוס סמכות

מהו תיאום מחייב וכיצד ניתן להגיע אליו?

"תיאום מחייב" – הסתברות שפקודות הניתנות ע"י אדם ימולאו ע"י קבוצה.

• הדבר דורש מינימום של קבלת מרות.
• המניעים לציות: מנהג, קשר רגשי, אינטרס חומרי, מניע ערכי (למשל, סולידריות).
• המניע החשוב ביותר לציות הוא האמונה בלגיטימיות של המערכת.

יש שלושה סוגים של תביעה ללגיטימיות מצד המערכת, שמובאים במאמר. כמה כללים מנחים:

1. ההבדל בין הסוגים השונים אינו רק ערכי, יש לו השלכות הנוגעות ללגיטימיות הרכוש.
2. לא כל "תביעה", חוקית או נהוגה, היא זיקה לסמכות, למשל: פועל התובע את מעבידו, השפעה שנובעת מעמדת כח מונופוליסטית. למרות זאת, חוזה חופשי יכול להחשב כזיקה לסמכות.
3. לא כל קבלת מרות היא סמכותית ולגיטימית. אבל זה לא משפיע על קביעת הטיפוס כסוג מסוים (למשל, הממשל של היטלר לא היה לגיטימי, אך עדיין נגדיר אותו כטיפוס כריזמטי). לפעמים יש ויתור מצד המנהיג על לגיטימציה – השלטון שלו חזק מספיק גם בלי זה.
4. הגדרה למונח "ציות" – כשהתוכן של הפקודה יכול להיחשב כבסיס הפעולה.
5. אנו לא מבחינים בין "קבלת מרות" ל"הסכמה אוהדת".
6. השפעת הסמכות היא לא רק פורמלית, משפיע באופן מכריע על עיצוב אופי האדם.
7. גם כשתפקידו של ראש המטה הוא לשרת את מי שתחתיו – עדיין נתייחס לראש המטה כמקור הסמכות.

מהו טיפוס טהור? האם הוא קיים במציאות? ומה תפקידו?

טיפוס טהור – מקס ובר מחלק את טיפוסי הסמכות לשלושה סוגים "טהורים", לפי הבסיס לתביעתם ללגיטימיות. טיפוסים אלו אינם קיימים במציאות בצורה זו. הבחינה המדוקדקת שובר מבצע במאמר – מטרתה לעזור לנו בניתוח המציאות המורכבת. ועם זאת הניתוח לא מכסה את כל המציאות.

מהם מאפייני שלושת הטיפוסים הטהורים של הסמכות בכלל ושל המטה המנהלי של כל אחד מהם בפרט?

א. בסיס רציונלי – בסיס חוקי, בלתי אישי, המגדיר את תוקף הסמכות של כל תפקיד.

מאפיינים של הטיפוס הרציונלי:

• תועלתיות או ערכים רציונליים מהווים בסיס לנורמות חוקיות, הנאכפות ומוסכמות על חברי הקבוצה או איזור טריטוריאלי.
• מערכת עקבית של כללים מופשטים מהווה בסיס לקובץ החוקים. – ההליך המנהלי מגשים את הכללים במסגרת החוק והעקרונות. – ההליך המשפטי קובע את היישום במקרים מיוחדים.
• הארגון מתמיד וממלא תפקידים רשמיים במסגרת כללים.

מאפייני המטה המנהלי של הסמכות הרציונלית:

1. התפקיד הוא בלתי אישי מבחינת בעל התפקיד ובלתי אישי מבחינת המציית – הפועל כ"חבר".
2. המציית מקשיב ל"סמכות" באופן בלתי אישי ורק בתחום הסמכות המוגדר.
3. היחידה המנהלית מפעילה סמכויות: א. התחייבות למילוי תפקידים. ב. הענקת סמכות למשרות למילוי התפקיד. ג. אמצעים נחוצים לכפיה עפ"י תנאים מוגדרים.
4. ארגון משרות היררכי, פיקוח והשגחה מלמעלה למטה, זכות להתלונן – מלמטה למעלה. תלונות יכולות להביא לשינוי עקרוני בנהלים.
5. כללים טכניים או נורמות מיושמות באופן רציונלי, הדבר מצריך הכשרה מיוחדת.
6. המטה המנהלי אינו הבעלים של הציוד, אמצעי הייצור והמשרדים – יש הבחנה בין רכוש ארגוני ופרטי.
7. אין אפשרות לאדם למנות את עצמו לתפקידו. זכויות התפקיד נועדו להבטיח ביצוע אובייקטיבי.
8. יש לתעד ולארגן את כל הפעולות, ההחלטות, ההצעות והחוקים. – כל אלה מהווים את "המשרד" – מוקד הפעולה.
9. הסמכות יכולה לבוא במגוון רחב של צורות בצורה זו – שבה בעלי המשרות מתוארים בדייקנות = ביורוקרטיה.

ב. בסיס מסורתי – בסיס אמוני, מסורתי-קדוש, אישי, המגביל את המנהיג על פי המסורת.

מאפיינים של הטיפוס המסורתי:

• קדושת השיטה וסמכויות השלטון שעברו מדור לדור מאז ומתמיד, מהווים את הבסיס הלגיטימי לסמכות זו.
• המינוי לתפקיד הסמכותי נעשה על פי כללים מסורתיים מהעבר.
• הסמכות היא אישית ונובעת מתוקף המעמד המסורתי.
• יחסי נאמנות אישית מטופחים בין המנהיג למונהגים – המנהיג אינו "ממונה" לתפקיד.

מאפייני המטה המנהלי של הסמכות המסורתית:

1. מורכב מבני הפמליה האישית ולא מפקידים.
2. הכפופים אינם "חברים" אלא "נתינים" או "ידידים" – בד"כ מקורבים, משפחה, לקוחות או בעלי משרות של המנהיג.
3. לא מדובר בהתחייבות בלתי אישית לתפקיד, כי אם אישית למנהיג.
4. התפקיד מוגדר בצורה שרירותית ע"י המנהיג, ומכוח המסורת נשמר בדורות שאחריו.
5. חלוקה אי רציונלית לתפקידים, באמצעות תחרות ופשרה בין בעלי האינטרסים.
6. הציות אינו לחוקים אלא למנהיג, ופקודותיו לגיטימיות באחד משני אופנים:
   1. המסורת קובעת את תוכן והיקף הסמכות, והמנהיג כפוף למסורת.
   2. המסורת משאירה פתח להחלטה אישית וחופשית של המנהיג. המנהיג מצידו מעניק "חסד" באופן שרירותי, אך עפ"י עקרונות של שכל ישר. אם פעולתו היא נגד העקרונות – מתעוררת התנגדות אישית אליו.
7. אין במטה המנהלי המסורתי את הדברים הבאים, הקיימים במטה הביורוקרטי: א. תחום מוגדר לסמכויות. ב. דירוג רציונלי בין בעלי משרות גבוהות לנמוכות. ג. מערכת של מינויים על בסיס חוזה חופשי. ד. הכשרה. ה. משכורת – במקומה יש קיום בחסות המנהיג.

ג. בסיס כריזמטי – בסיס קדוש מיוחד, גבורה ואופי, אישי, תקף למאמינים בכריזמה שלו.

מאפיינים של הטיפוס הכריזמטי:

• כריזמה היא תכונה מיוחדת של אדם, הנחשבת לעל טבעית, בעלת מקור אלוהי ומופתי. לדוגמה: נביאים, חכמי רפואה ומשפט, לוחמים וציידים.
• ההכרה בטיפוס הכריזמטי ע"י הכפופים לו – "חסידיו" ו"שלוחיו", היא המכריעה. בד"כ מבוססת על "אות" ו-"נס", ומתבטאת במסירות מוחלטת שלהם לבעל התכונה, ובוז כלפי המתעלמים מהתכונה.
• טיפוסים שונים מסוג זה: "הלוחם המשתולל" – תשוקת מלחמה כריזמטית. "שאמאן" – נביא הנכנס למצב היפנוטי. "אינטלקטואל" – המשתכנע מהצלחתו הדמגוגית.
• תכונה כריזמטית יכולה לנטוש את בעליה לאחר זמן ואז הסמכות הכריזמטית תיעלם.
• התעלמות משיקולים כלכליים – כוח אנטי כלכלי. סיפוק צרכים באמצעות: מתנות, קרנות, שוחד, או באמצעות שלל וכוח. התנגדות לשגרה.

מאפייני המטה המנהלי של הסמכות הכריזמטית:

1. תלמידים או חסידים במקום "פקידים", הנבחרים עפ"י תכונותיהם הכריזמטיות.
2. אין מינויים, פיטורים או העלאה בדרגה – אלא "קריאה" של המנהיג לתלמיד לפי דרישתו, על בסיס תכונות כריזמטיות.
3. אין היררכיה, תחום סמכויות מוגדר, ועמדות, אלא תפקיד מסוים או טריטוריה מסוימת.
4. אין משכורת או אחוזה כמקור פרנסה, אלא התקיימות מנדבות בצד המנהיג – איסור על החזקת משרה.
5. פסקי דין אלוהיים מפעם לפעם אך לא חוקים המתפתחים מפעם לפעם.
6. הטפה להתחייבויות ותביעה למילוין, אם יש התנגשות בין תביעות של מנהיג קבוצה אחת לחברתה – מקור למאבק או מלחמה.
7. אי-רציונליזציה – אין כללים, דחייה של העבר ובעלות על רכוש.

איזה טיפוס סמכות אופייני למדינה מערבית דמוקרטית?

במדינה המערבית הדמוקרטית באים לידי ביטוי הטיפוס הביורוקרטי והכריזמטי. לדוגמא: הפוליטיקאי יכול לכבוש מקום גבוה במפלגה הודות לסמכותו הנובעת מכריזמה אישית. "חסידים" של אותו פוליטיקאי פועלים עבורו ומביאים לבחירתו, מצד אחד. ומצד שני, הסמכויות של שר או ראש ממשלה קבועים במערכת של חוקים. יש הפרדת רשויות, ומערכת משפט ואכיפה נפרדות מהרשות המחוקקת.

איזה טיפוס סמכות הוא החזק ביותר ואיזה החלש ביותר?

• הטיפוס החזק ביותר הוא הטיפוס הכריזמטי. הוא יכול לעשות כל דבר שעולה בדעתו, ונאמניו מפגינים מסירות מוחלטת. הסיכון שיש לטיפוס זה הוא איבוד הכריזמה שלו – וכתוצאה מכך גם כל כוחו.
• הטיפוס החלש ביותר הוא הטיפוס הביורוקרטי. כל סמכויותיו נובעות מהגדרת התפקיד ולא מאישיותו. תפקידו מוגדר, ואין לו חופש פעולה גדול. גם הכפופים לו נאמנים רק לתפקידו ולא אישית לבעל המשרה.

קישור לשיעור | קישור למאמר של דאל | קישור לתקציר המאמר

חלק את המשתתפים פוליטית והנמנעים מלהשתתף לפי המאמר. ציין המניע להשתתפות, המניע למבקשי השררה, המכשולים בדרך להשתתפות.

א. לא מעורבים פוליטית

השכבה הכי גדולה בעולם הדמוקרטי המודרני, בארצות הברית ובאירופה. כך היה גם ביוון – מולדת הדמוקרטיה.

המניעים לחוסר מעורבות פוליטית:

1. הנאה שולית אלטרנטיבית קטנה – פעילויות אחרות (משפחה, חברה, בידור) יביאו להנאה גדולה יותר מעיסוק פוליטי:
   • לא מאמינים בתועלת של פעולות פוליטיות בשיפור התנאים.
   • מעורבות פוליטית אינה תכונה אינסטנקטיבית, לעומת צרכים דחפים ורצונות מידיים יותר.
2. אין הבדל נתפס בין האלטרנטיבות הפוליטיות.
3. האדם לא מאמין ביכולתו להשפיע:
   1. יתכן שזו אמונה אמיתית, אכן זוהי המציאות.
   2. פסיכולוגי: השפעת מעמד והכנסה, השפעת בטחון עצמי טבעי, השפעת כדור שלג – ביטחון נוטה להתחזק עם הזמן אצל בעלי ביטחון ולהפך אצל חסרי ביטחון.
4. האדם מאמין כי העניינים יתנהלו כשורה גם ללא התערבות מצידו. הוכחה – עליה באחוזי הצבעה בעתות שפל כלכלי – כשהמצב לא תקין.
5. האדם לא מאמין שהוא מבין בפוליטיקה.
6. אדם לא מאמין שההשקעה שווה את השכר. הערמת מכשולים על מצביעים, לדוגמא (כמו דרישה לרישום מוקדם), תביא לאחוזי הצבעה נמוכים יותר.

ב. מעורבים פוליטית

המניעים למעורבות פוליטית – האדם יהיה מעורב אם התנאים דלעיל יהיו הפוכים:

1. הנאה שולית אלטרנטיבית גבוהה
2. תופס הבדלים בין המפלגות
3. מאמין ביכולתו לשנות
4. מאמין שבלי התערבות מצדו המצב יהיה רע
5. מאמין שהוא מבין בפוליטיקה
6. מאמין שהשכר שווה את ההשקעה (מעט מכשולים)

רמת המעורבות, בקרב המעורבים בפוליטיקה, תשתנה בהתאם לרמת התובענות של הפעילויות הפוליטיות השונות (יותר תובעני – פחות אנשים מעורבים)

ג. מבקשי שלטון

המניעים לבקשת שררה – לכל אדם יש משאבים מסוימים בהם הוא יכול להשתמש כדי לשלוט על אחרים, מדוע חלק משתמשים בהם?

1. לטובת הכלל: כמו רופא או קברניט – שהמקצוע שלהם נובע מטובת המשתמשים בשירותיהם.
   בעיה עם רעיון זה: זו לא יכולה להיות הסיבה היחידה.
2. אינטרס עצמי: חוקי המדינה הם רציונליזציה לאינטרסים של השליטים. הובס: האדם מונע ע"י תאווה והשכל מנהיג וממתן אותו.
   בעיות עם רעיון זה:
   • אינטרס עצמי נרכש חברתית (החברה משפיעה על תפיסת הפרט: מה חשוב ורצוי בחיים ומה לא) ואינו רק אינסטינקט. יכול להיות שהעצמי של הפרט הוא: עצמו, משפחתו, שכונתו, עירו, קבוצתו האתנית, הגזע שלו, הלאום שלו.
   • הובס טוען שהרדיפה אחרי אינטרס עצמי היא רציונלית – קונפליקט בין האדם לחברו, בעוד שפרויד טוען שהיא אינה רציונלית – בין האדם לעצמו.
3. בלתי מודע: פיצוי על הערכה עצמית נמוכה.
   בעיות עם רעיון זה:
   • יש דרכים נוספות לפצות על הערכה עצמית נמוכה: להיות איש במה.
   • פגיעה בהערכה עצמית יכולה להיות בלתי ניתנת לפיצוי.
   • אדם הרודף אחר משהו כדי לקבל פיצוי גורם לחוסר חיבה ואי אמון כלפיו.
   • פוליטיקאים הם אנשים בטוחים ויעילים ולא סביר שיש להם הערכה עצמית נמוכה.
   • ערך עצמי זו רק סיבה אחת לרדיפת שלטון.

מסקנה: אין הסבר מספק למניעים לבקשת שררה!

סיכום הדיון:

1. חלק מהאנשים מבקשים שלטון יותר מאחרים.
2. הסיבות לא ברורות.
3. שלטון הוא כלי להשגת מטרות אחרות: פרסום, הוקרה, בטחון, כבוד, חיבה, נכסים.
4. בקשת שררה נובעת ממניעים מודעים ולא מודעים.
5. אין לכל מבקשי השררה אישיות דומה, בשל המגוון הרחב מדי של מניעים.

ד. שליטים

מדוע משיגים אחדים ממבקשי השררה את השלטון?

המכשולים בדרך להשגת שררה – הבדלים בעוצמה:

1. האחד מוציא יותר משאבים מהשני.
   • אם הוא עשיר מחברו – הוצאה קטנה יחסית שלו יכולה להיות גדולה יחסית בשביל חברו (מליון בשביל ביל גייטס – מעט, בשביל רוב האנשים – הרבה).
   • אם שני היריבים שווים כלכלית:
     1. יש לאחד ציפיות לתוצאות שונות מהשני.
     2. מצפים לאותה תוצאה אך לכל אחד יש סולם ערכים שונה.
     3. מצפים לתוצאה זהה, אך האחד בוטח יותר בתוצאה חיובית.
2. האחד יותר מיומן בהקצאת המשאבים מהשני.
   • יכולות תורשתיות.
   • הזדמנויות לימוד טובות יותר.
   • מוטיבציה גבוהה.

אלו סוגי אישיות פוליטית מונה דהאל? הדגם.

א. אישיות דמוקרטית

יחס האדם:

• כלפי עצמו וכלפי זולתו – ערך וכבוד.
• כלפי השלטונות – אוטונומיה אישית, היעדר הצורך לשלוט/להכנע.
• כלפי החברה – גילוי לב, קבלה ופשרה.
• כלפי הערכים – קבלה של ערכים רבים (ולא רק אחד מרכזי).
• נטיה להתחלק עם אחרים (ולא להיות מונופול)

ב. אישיות רודנית

תכונותיו:

• קשוח בעמדותיו הקונבנציונאליות
• נכנע כלפי סמכות ותוקפן כנגד המפרים אותה
• ציני, מתנגד לרוך וסובייקטיביות
• מודאג לגבי פראות ומיניות בעולם

ג. אישיות התועמלן

• חותר לתגובה אמוציונלית בקהל מאזיניו,
• מחרחר ריב ומשמיץ אחרים
• מוותר על שיקולים אישיים ומידיים לטובת עקרונות
• חוזר הרבה על דבריו בנאומים
• לא מסתדר עם פרטים טכניים
• מעוניין לשנות את דעת הקהל ולהשפיע עליה – לא מעוניין בפופולריות
• משמש כדובר של קבוצות שוליות בחברה

ד. אישיות המתווך / פרגמטי

• איש פשרות, מחפש פתרונות, מגדיל את הסיכוי לפתור משבר בדרכי שלום
• לא מבין את עקשנות התועמלן וויתוריו למען עקרונות
• מעוניין להתייחס לדעת הקהל – מכשיר לביצוע רצון הרוב

האם אישיות רודנית יכולה להתאים למנהיג בדמוקרטיה? הסבר.

אישיות רודנית יכולה להתאים למנהיג בדמוקרטיה – אנשים כאלה, הגדלים בתוך חברה דמוקרטית יכולים לפתח להם מן "ציפוי" של דעות והרגלים דמוקרטיים העוזרות להן לתפקד בתוך המערכת הדמוקרטית. עפ"י מחקרים שנעשו, הגיעו חוקרים למסקנה שהאישיות משפיעה פחות מאשר החברה על יצירת האדם הדמוקרטי או הרודני.

אהוד אולמרט, רה"מ לשעבר, לא הופל מכסאו למרות אחוזי תמיכה נמוכים חסרי תקדים. האם ניתן להסביר זאת לפי מאמר זה?

אולמרט הוא אדם בעל אישיות תועמלנית, המאמין בעקרונותיו ולא מתעניין בפופולריות, הוא לא ציפה לקצור הצלחות מידיות ולא לכבוש את דעת הקהל. למרות שהתועמלן בדרך כלל לא מתאים לעמוד בראש מדינה, משהגיע למשרה זו, הוא לא זקוק לתמיכה והסכמה מצד הציבור כדי להמשיך בתפקידו; להפך, הוא דווקא נהנה ללכת נגד הזרם ולהקריב את התמיכה המידית של הציבור למען אמונותיו.

קישור לשיעור | קישור למאמר של זיסר | קישור לתקציר המאמר

הסבירו את המושג ביהביוראליזם וציינו לעצמכם את מאפייני הגישה הביהביוראלית

ביהביוראליזם – תנועה במדעי המדינה, שצמחה לאחר מלחמת העולם השניה. ביקרה את השיטות המקובלות לחקר תהליכים פוליטיים והציעה מודל חדש למחקר.

התנועה צמחה כמחאה על כך שמדעי המדינה:

1. הצטמצמו לדיונים מופשטים באתיקה, היסטוריה, חוק ופילוסופיה – הרחק מתחום המדעים.
2. מתייחסים למוסדות השלטון הרשמיים בלבד ולא לקבוצות ויחידים בציבור שפעלו להגשמת מטרותיהם.
   

התנועה הביהיביורליסטית הציבה לעצמה שתי מטרות:

1. להפוך את מדעי המדינה למדע אמיתי כמו מדעי הטבע. אין מקום לעשות "הנחות" למדעי החברה - האחדות המתודולוגית של המדעים.
2. להרחיב את תחום המחקר לכל סוג של התנהגות אנושית בחיים הציבוריים ולא רק למוסדות. המציאות מורכבת מפרטים והשלמויות הן אשליה ולכן: חברה, מדינה ולאום – אינן יותר מסכום חלקיהן. יש להתייחס רק לפרטים - אינדיבידואליזם מתודולוגי.

העקרונות בבסיס התנועה

1. חקר הפוליטיקה צריך להיות מדע בעל יכולת הסבר וחיזוי.
2. התמקדות בתופעות שניתן לבחון אמפירית.
3. כימות של הממצאים.
4. אי עיסוק באתיקה וערכים.
5. נטרול מערכת הערכים האישית של החוקר.
6. חתירה לכיוון הבין תחומי, מאחר וההתנהגות האנושית ניתנת לתיחום מלאכותי בלבד.

מהי הביקורת כנגד הביהביוראליזם

1. התעסקות בבעיות ובדפוסים והתעלמות מן העיקר – המטרות הפוליטיות.
2. חוסר מודעות להעדפות הערכיות שבבסיס המחקר: פלורליזם (ריבוי דעות) נובע בהכרח מאינדיבידואליזם מתודולוגי (המפרק את ה"שלמויות הפוליטיות" לגורמים רבים).
   
3. יש התמקדות בניתוח אמפירי של המציאות. שימת הדגש על המצוי ולא על הרצוי – היא נתינת גושפנקא לעולם הפוליטי כמות שהוא. וזוהי בעצם אמירה פוליטית.
   
4. הביהביוראליסטים מצדיקים את אי השיוויון שבחברה: האליטות תומכות בדמוקרטיה ושולטות, בעוד השכבות הנמוכות תומכות בשלטון ריכוזי ואינן פעילות פוליטית.

עמדו על הסתירה הפנימית הטמונה בגישה הבהיביורלית

1. יש אומרים שבכל שיטה גלומה גם השקפה על המציאות, ולפיכך הניסיון של הביהביוראליזם להיות אובייקטיבי לגמרי נדון לכשלון.
2. הגישה מנסה להיות נקיה מנטיות פוליטיות, אך עצם ההתמקדות במצוי על חשבון הרצוי היא אמירה פוליטית, ששוללת מבט ביקורתי על המציאות.
3. הבהיביורליסטים מנסים להקפיד על ניטרליות, אך יש סתירה פנימית בין רצון זה לעקרונות היסוד שלהם: א. החופש הערכי שהם תובעים לעצמם מחייב את הדמוקרטיה המערבית בעקיפין. ב. המחויבות לאינדיבידואליזם המתודולוגי גורם לנטיות פלורליסטיות ליברליות; פירוק של "שלמויות" משמעו גילוי וקבלה של גורמים פעילים רבים.